כלב אחד פגש זאב.

הכלב: “שלוב בן דוד, מה שלומך?”

הזאב: “בסדר בן דוד, רעב מאד, כבר המון זמן שלא בא אוכל אל פי"

הכלב: “באמת בן דוד, אינני מבין מדוע אינך מחפש מקום קבוע בו נותנים לך אוכל ואתה עושה את עבודתך נאמנה – ממש כמוני"

הזאב: “ הייתי רוצה מאד, אבל אין לי מקום שכזה".

הכלב: “בוא איתי, אדבר עם האיכר ואני בטוח שהוא יסכים שתחלוק עימי את העבודה בתמורה לאוכל ומקום לינה"

הזאב הסכים ובעודם הולכים בדרך לאיכר, שם הזאב לב לשערות פרוותו של הכלב באזור הצוואר.

הזאב: “מדוע שערות צווארך משופשפות ובלויות?”

הכלב: “אה זה, זה כלום, בלילה, האיכר שם לי קולר וקושר אותי לגדר כדי שאשמור על חווה ולא אברח"

הזאב לא אמר כלום ופשוט הודה לכלב והלך.

מוסר השכל:

עדיף לרעוב חופשי מאשר להיות עבד שמן!

ספרו לחברים

אב אחד לא הצליח לגרום לבניו להסכים ביניהם ומשראה כי הם כל הזמן מתווכחים ורבים החליט לעשות מעשה.

הוא ביקש מבניו להביא לו ערימת מקלות וכשאלו חזרו עם הערימה, קרא לבן הראשון, הניח את העירמה בין ידיו וביקש ממנו לשבור את המקלות. מובן שהבן לא הצליח ואז נתן האב את הערימה לבן השני וביקש ממנו גם כן לשבור את המקלות וגם הבן השני לא הצליח.

אז לקח האב את שני בניו, נתן להם את המקלות אחד אחד וביקש מהם לשבור כל מקל בנפרד, מובן שכעת המקלות נשברו די בקלות.

"הסכיתו בני ושמעו" אמר האב, “כמו המקלות, גם אתכם אי אפשר יהיה לשבור בקלות אם תהיו מאוחדים, אם תתאחדו ותעבדו יחד, איש לא יוכל להזיק לכם או לפגוע בכם, אבל אם אתם מפולגים קל מאד לשבור אתכם במהירות".

ספרו לחברים

הציפורים והחיות היו במלחמה, ויום אחד אמור היה להיערך קרב גדול בראש הגבעה במרכז היער.
כל הציפורים עפו לגבעה כדי להילחם, ובדרך קראו לעטלף אבל זה ענה, אני לא ציפור , אני חיה, הרי אני מכרסם!
הציפורים עפו להן ואז הגיעו החיות בדרכן לגבעה להילחם בציפורים וקראו גם הן לעטלף להצטרף למאבק נגד הציפורים, שוב ענה העטלף, “אינכם רואים שכנפיים לי? אינני חיה כי אם ציפור".
וכף נשאר העטלף מתלבט באיזה צד לבחור.
בינתיים על הגבעה, החליטו החיות והציפורים להשכין שלום וכל צד הכריז על יום חגיגות ומשתה ענק.
העטלף שמח, וניגש אל משתה הציפורים אבל הציפורים אמרו לו שכדאי שילך לצד שלו, הרי לפני זמן קצר אמר להן שהו חיה ולא ציפור.
כאשר פנה העטלף למשתה החיות, התרגזו אלו ואמרו שילך כי הרי הוא ציפור ולא חיה ולכן לא יוכל להשתתף במשתה.

מוסר השכל: אם אתה צריך לבחור צד, עשה זאת כמה שיותר מוקדם, כך תביך את עצמך פחות.

ספרו לחברים

בעיירה אחת בארה"ב כל התושבים היו כל כך עניים כולם בחובות.

יום אחד נכנס תייר עשיר לבית המלון היחיד בעיירה ומבקש חדר, בעל המלון מבקש שישאיר 100$ ערבון ויעלה לחדר מספר 5.

התייר עולה ובעל המלון חוטף את שטר ה-100$ ורץ לשלם את חובו לבעל המכולת, בעל המכולת לוקח מיד את השטר ורץ לשלם את חובות לאיכר שמביא לו סחורה, האיכר חוטף את השטר ורץ לשלם את חובו לזונה, הזונה חוטפת את השטר ורצה לשלם את חובה לבעל המלון עבור החדרים שהשכירה ללקוחות שלה בזמן העבודה.

באותו זמן יורד התייר העשיר ואומר לבעל המלון כי החדר אינו מוצא חן בעיניו וכי יתאכסן במקום אחר, לוקח את שטר ה-100$ והולך.

בינתיים כל החובות שולמו ואיש אינו חייב לאיש מאומה!

מוסר השכל – כסף הולך וכסף בא!

ספרו לחברים